<h1>תמים דעים סימן קכ"ג</h1>
<h2>דף כד:</h2>
גרסינן במסכת שבת בסוף פרק כל כתבי (קכב ע"א) הקדש נר הדלוק במסבה אם רוב ישראל אסור וכו' מחצה על מחצה אסור כר"ש ז"ל ליכא למיקם עלה דמלתא אם בשביל ישראל אם בשביל ע"א אבל ע"א וישראל והמדליק עצמו משתמש לאורה ודאי עיקר אדעתא דידיה עביד וכיון דנר לאחד נר למאה שרי ע"כ. אם אין מאותו המין במחובר בתוך התחום מותרים חוץ לתחום אסורים וכתב הר"ש ז"ל בפירוש מס' י"ט חוץ לתחום אסורים לא שמעת טעם מקובל בדבר דאי משום מוקצה אמאי מותר לישראל אחר ואי משום שנעשה בו איסור בשבילו א"כ לישראל אחר נמי דבע"א שהדליק את הנר בשבת תנן אם בשביל ישראל אסור ולא חלקו ביו"ט לחבירו וי"ל דלגבי איסור תחומין דרבנן לא אחמור כולי האי ודיו אם אסרוה על זה. טעם אחר נראה לי מחוץ לתחום אסור גזרה שמא ישלח בשבילם והכא בשביל זה מותר לאחר דליכא למגזר בי' שאינו מכירו. ע"כ כתב הר"ש ז"ל.
